החלטה בתיק רע"צ 54247-12-11

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ שחר קטוביץ' שניתנה בבקשה לשכר טרחתו של כונס הנכסים ובבקשה להוצאות הכינוס.

המשיב מונה ככונס נכסים לצורך מסירת דירתם המשותפת של המבקשת ובעלה - המשיב הפורמאלי. במסגרת הליכי הכינוס אישר רשם ההוצל"פ את מכר הנכס, לפי החלטה מיום 25/10/11. ביום 27/11/11 הגיש כונס הנכסים בקשה ליתן הוראות שכללה בקשה בעניין שכרו ובעניין הוצאות הכינוס. בקשה זו נמסרה במשרד ב"כ המבקשת ביום 8/12/11. בבקשה זו ביקש כונס הנכסים לאשר לו שכר טרחה של 168,906 ש"ח וכן לאשר הוצאות כינוס בסכום של עשרות אלפי ש"ח. לטענת המבקשת היא רצתה להגיש תגובה לבקשה זו אך לפני שהספיקה לעשות כן, קיבלה ביום 12/12/11 מכונס הנכסים את החלטת כב' הרשם אשר אישרה את השכר המבוקש ואת ההוצאות. החלטה זו ניתנה ללא בקשת תגובה של המבקשת. המבקשת הגישה ביום 13/12/11 בקשה לביטול ההחלטה בעניין שכר הטרחה וההוצאות וביקשה בה לתת לה זכות תגובה לעניין זה לפני מתן החלטה. באותו יום החליט כב' הרשם לדחות בקשה זו ולפיכך הוגשה הבקשה נשוא החלטה זו ביום 27/12/11. המבקשת טוענת כי זכות הטיעון נשללה ממנה ולא אפשרו לה להגיש את טענותיה, ויש כאלה, בעניין שכרו של כונס הנכסים וההוצאות. לטענתה עצם שלילת זכות הטיעון מחייבת קבלת הבקשה, מה עוד שלדבריה יש לה טענות לעניין המכירה שלא בוצעה בפועל על ידי כונס הנכסים ולמצער ברובה אינה קשורה לפעילות שלו. כמו"כ יש לה טענות לפעילות כושלת של כונס הנכסים  ולכך שהליך המכירה למעשה טרם הסתיים ולכן לא היה מקום לקבוע שכר כונס בשלב זה של ההליך.

המבקשת טוענת גם לעניין נימוקיו של כב' הרשם אשר דחה את הבקשה לעיון מחדש ולביטול ההחלטה לשכר הכונס, בכך שמדובר בשכר שנבקע לפי תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים) תשס"ב 2001 ("להלן התקנות") ולפיכך אין לרשם ההוצל"פ סמכות לסטות ממנו. לטענתה, נימוק זה אינו נכון ולרשם ההוצל"פ סמכות לסטות משכר הטרחה שנקבע בתקנות אילו במקרים המתאימים.

המשיב - כונס הנכסים - טוען כי ערכאת הערעור נוטה שלא להתערב בענייני קביעת שכר טרחה של עורכי דין וכונסי נכסים שקבעה הערכאה הראשונה, אלא רק במקרים יוצאי דופן ומקרה זה אינו כזה. לטענתה, יש לקבל גם את קביעת ב"כ הרשם לפיה, כיוון שמדובר בשכר שנקבע לפי הוראות התקנות הדנות בשכר שיש לקבוע לכונסי נכסים, אין מקום לקביעת שכר אחר על ידי רשם ההוצל"פ וממילא אין לשנות את ההחלטה שניתנה כבר בעניין שכר הכונס. המשיב טוען עוד כי המבקשת בחרה שלא להגיש את טענותיה הענייניות לא בשלב שבו הוגשה בקשה לכב' הרשם לביטול ההחלטה והעיון החוזר ואף לא בבקשה זו ולפיכך אין לקבל את הבקשה.

הצדדים הסכימו שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות ללא צורך בדיון. לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי נכון יהיה להחזיר את העניין לכב' רשם הוצל"פ שיתן החלטתו הסופית לעניין שכר כונס הנכסים והוצאות לאחר שמיעת טענות המבקשת. שמיעת טענות המבקשת לא חייבת להיעשות בדיון פרונטאלי ניתן לאפשר לה להשמיע טענותיה גם בכתב. כב' הרשם יחליט על הדרך היעילה והנכונה לאפשר למבקשת להשמיע טענותיה.

לטעמי עצם העובדה שנשללה מהמבקשת זכות הטיעון מצדיקה את החזרת העניין לכב' הרשם. הפסיקה השאירה בצריך עיון את השאלה האם התקנות מהוות הוראה מחייבת שאין לרשם ההוצל"פ סמכות לסטות ממנה, או שמא אין המדובר בתקנות קוגנטיות ויש סמכות לרשם ההוצל"פ לסטות מן התקנות במקרים חריגים. כיוון ששאלה זו הושארה בצריך עיון וכיוון שהמבקשת טוענת שיש לה טענות ענייניות שמצדיקות את הפחתת שכרו של כונס הנכסים מן הראוי היה לאפשר לב"כ המבקשת להשמיע טענותיו. אמנם נכון היה שהטענות שיש למבקשת להשמיע יועלו כבר בשלב הבקשה לעיון מחדש ולמצער בבקשה זו שבפני, ואולם על אף שלא נעשה כך מן הראוי לאפשר לה להשמיע טענותיה. מאידך, כיוון שהטענות לגופן לא הועלו על ידי המבקשת, לא יקבעו הוצאות ושכר טרחה בגין הליך זה.

המשיב פירט בתגובתו את ההליכים הרבים שהיה צורך לנקוט בהם לצורך מימוש הנכס ואת הבקשות הרבות שהוגשו בעניין כולל לערכאה זו ולביהמ"ש המחוזי. יתכן בהחלט שהליכים אלו מצדיקים את שכר הכונס שנקבע ואולם, כאמור, נראה כי נכון יהיה שהחלטה סופית בעניין שכר הטרחה וההוצאות יינתנו לאחר שיתאפשר למבקשת להשמיע את טענותיה לגופו של עניין.

התוצאה היא אפוא שהעניין יוחזר לכב' רשום ההוצל"פ על מנת שיאפשר למבקשת להשמיע את טענותיה, בכתב או בעל פה לפי החלטתו, ולאחר מכן תינתן החלטתו הסופית בעניין שכר הכונס וההוצאות.

מהסיבה המנויה לעיל אינני עושה צו להוצאות ויש להחזיר למבקשת את הסכום שהפקידה להבטחת הוצאות.

המזכירות תשלח בדואר העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד  אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: